שיני בינה הן השיניים האחוריות ביותר בקשת השיניים, ובמצב תקין אמורות לבקוע בגילאי 18-21. אצל מטופלים רבים הבקיעה אינה מתבצעת באופן מושלם והן "נעצרות" באמצע הדרך.
מקרים אלה יוצרים מצבים כמו "שן חצי כלואה" או "שן בבקיעה חלקית", והם עלולים לגרום להתפתחות דלקת בחניכיים שסביב השן, שיכולה להוביל לכאב רב, נפיחות, הגבלה בפתיחת הפה, ואף להחמיר לטיפול תחת אשפוז. דלקות אלו יכולות לחזור לסירוגין עד לעקירת השן, אשר מונעת את התפתחות הדלקת.
סיבות נוספות לעקירות שיני בינה הן עששת, דחיסת מזון סביב שן הבינה, הפרעה בטיפול בשן סמוכה, או הפרעה לטיפול אורתודנטי.
אחד הסיבוכים האפשריים, המטרידים את המטופלים אחרי עקירת שן בינה, הוא פגיעה בעצב שאחראי (בין היתר) על התחושה בשפה התחתונה והסנטר ובעצב האחראי על התחושה בלשון. כדי לצמצם למינימום את הסיכון המדובר, לפני ביצוע העקירה יתבצע צילום רנטגן שבו ניתן לבחון את עמדת השן באופן כללי וביחס לעצב. באם הכירורג יתרשם כי יש ספק לגבי היחס בין השן לעצב, יבוצע גם צילום CT לקבלת תמונה מדויקת יותר.
באופן כללי, הסיכוי לפגיעה עצבית במהלך עקירת השן הוא נמוך מאוד, ועומד על אחוזים בודדים בלבד.
